החלטה בתיק ת"א 3246-02-10

1.         בהחלטתי מיום 7.2.12 הבהרתי על שום מה אני נחרץ בדעתי, כבקשת ב"כ התובעת, שלא להידרש להגשת תצהירי עדויות מטעם ב"כ הנתבעים. לנוכח זאת קבעתי התיק לישיבת קדם משפט ליום 9.7.12.

2.         בישיבה זו התגלעה מחלוקת האם לנוכח החלטתי הנ"ל רשאי הנתבע להסתמך על תצהירים שניתנו במסגרת הליכי ביניים. לנוכח העובדה שמחלוקת זו לא הוסדרה הוריתי לב"כ הצדדים להגיש טיעונים לעניינה. עיינתי בחומר הטענות שבפניי ונהיר לי שהדין עם התובעת.

3.         כך, משום שב"כ הנתבעים עצמו מודה, במפורש, כי משעה שנדחתה בקשתו לבטל החלטתי לעניין אי הגשת תצהירי עדויות מטעמו הרי "בקשת הנתבעים להסתפק בתצהירים שהוגשו במצורף לבקשתם בהליך הזמני באה מחוסר ברירה, ובבחינת הרע במיעוטו, ואחרי שכב' בית המשפט דחה בקשה להארכת המועד" (סעיף 12). משמע, כך מתחייב, ב"כ הנתבעים מודה כי הוא מבקש להסתמך על תצהירי עדויות בדלת האחורית, משעה שנחסמה דרכו לעשות כן בדרך המלך, בדלת הראשית.

4.         כפי שהסברתי בהחלטתי מיום 7.2.12 אין לנתבעים להלין אלא על עצמם. שומה היה על ב"כ הנתבעים, איפוא, ליתן הסבר משפטי על שום מה הוא זכאי להסתמך על תצהירים שהיו במסגרת הליכי ביניים, חרף המחדל להגיש תצהירי עדויות ראשיות. התשתית להתמודדות זו נמצאה בתשובת ב"כ התובעת נשוא החלטתי מיום 1.2.12. במסגרתה, למשל, הובא פסק דינו של כב' השופט פיש ב-ת.א. 21489/03 טבריה ש.ח. בניין פיתוח וצנרת בע"מ נ' החברה לטיפול במי לב השרון בע"מ (במאגרי "נבו"). ציפיתי שב"כ הנתבעים יתמודד, אם הדבר ניתן, למשל עם פסק דין זה או שמא ימציא אסמכתאות משפטיות על שום מה יש להתיר לו להסתמך על תצהירים שהוגשו במסגרת הליכי ביניים. ב"כ הנתבעים אינו עושה כן. אין לי, איפוא, אלא להסתמך על האמור שם. בפרשה שנדונה בפני השופט פיש לא הוגשו תצהירי עדויות ראשיות כפי שבית המשפט הורה בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי. שם נדונה הזיקה בין תקנה 168 לתקנה 246 לתקנות הנ"ל, המאפשרת לבעל דין להסתמך על ראיה שהוגשה במהלך הליך ביניים בעת הבאת ראיותיו. בעניין זה קבע השופט פיש, ודעתי כדעתו, כי -

"8.       אמנם, תקנה 246 לתקסד"א מאפשרת לבעל דין להסתמך על ראיה שהוגשה במהלך הליך ביניים במהלך הבאת ראיותיו. אולם, מדובר בהוראה דיונית הכפופה לתקנה 168, כאשר זו מופעלת. המשמעות המעשית הינה כי בעל דין המעוניין להסתמך על ראיות שהוגשו במהלך הליך ביניים כאמור בתקנה 246, חייב לעשות כן במועד שנקבע על ידי בית המשפט בהתאם לתקנה 168. הפעלת תקנה 246 במועד מאוחר יותר תסכל את האפשרות לעשות שימוש בהוראת תקנה 168 על תכליותיה.

9.         בנסיבות, השימוש שביקשה התובעת לעשות בתקנה 246 לתקסד"א, על רקע הימנעותה מלמלא אחר ההוראות שניתנו לניהול הדיון ואי-הגשת תצהירי עדות ראשית משך תקופה כה ארוכה, אינו עולה בקנה אחד עם החובה לעשות שימוש ראוי בהליכי משפט (בר"ע 305/80 רפאל שילה ו -2 אח' נ' שלמה רצקובבסקי ואח', פ"ד לה(3), 449, 463-464; רע"א  1565/95 סחר שרותי ים בע"מ נ' שלום ויינשטיין, תק-על 2000(4)760, עמ' 765). יצויין עוד כי אילו באמת התעוררו קשיים בגילוי ועיון במסמכים, היה על התובעת לפנות בעניין זה בבקשה מתאימה זמן רב לפני המועד שנקבע להוכחות.

כתוצאה, אין מקום לאפשר לתובעת להביא ראיות מטעמה".

5.         ב"כ הנתבעים מתקומם על התנהלותה של התובעת, החוסמת דרכו להביא ראיותיו. טענה זו חסרת שחר היא. נהפוך הוא: נפתח פתח לב"כ הנתבעים לעשות כן, ככל שישלם הוצאות משפט שחויבו בהם הנתבעים בהחלטתי מיום 7.2.12. יש להצטער על כך שב"כ הנתבעים לא ניצל הזדמנות זו. במצב דברים זה שקלתי שמא לפתוח לו שער, לנוכח העובדה שחרף זאת הצעה זו חוזרת ונשנית, על דרך החילופין, בסעיף 15 לטיעון ב"כ התובעת. ואולם, לנוכח העובדה שב"כ הנתבעים, בגדר טיעונו, עומד על כך שיתאפשר לו להסתמך על תצהירים שהוגשו, "ללא תנאי וללא חיוב בשום הוצאות" (סעיף 17), איני רואה סיבה לעשות כן. לעניין הליך זה, איפוא, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 4,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו.

6.         הנני מזמן ישיבה להוכחות התובעת בלבד ליום 17.6.13 שעה 11:30 עד 13:30.

7.         המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: